פסק-דין בתיק תא"מ 40646-12-11

בפניי תביעה ע"ס כולל של 35,076 ש"ח וביסודה תאונת דרכים מיום 14.12.09 אשר התרחשה לעניות דעת התובע בשעות הצהריים עת נהגה ברכבו אחותו -הגב' בן משה ברח' רוטשילד בבת-ים וביקשה לעמוד לצד הדרך על מנת לאסוף את אחותה - הגב' קדוש אשר המתינה לה על גבי המדרכה.

לשיטת התובע, התאונה התרחשה כאשר הנתבע 1 אשר עמד עם רכבו בצמידות למדרכה ביקש להתחיל נסיעתו בנתיב הנסיעה ממנו הגיעה הגב' בן משה, הפנה את רכבו בפתאומיות שמאלה על מנת להשתלב בנתיב הנסיעה ישר ותוך כדי כך התנגש ברכב בחלקו הימני של התובע וגרם לנזקים הנתבעים בכתב התביעה.

התובע טוען כי במקרה זה יש להטיל את האשם לקרות האירוע התאונתי על כתפי הנתבע 1 אשר סטה ממסלולו מבלי שבחן נכונה את תוואי הדרך לשמאלו טרם ביקש להשתלב בו.

גרסת הנתבע 1 לעניין האירוע התאונתי שונה בתכלית. לשיטתו, הוא כלל לא עמד עם רכבו לצד הדרך אלא נסע לאטו בנתיב הנסיעה ברח' רוטשילד, או אז הגיחה לפתע הגב' בן משה לנתיב נסיעתו ימינה על מנת לאסוף את אחותה שעמדה בצד הדרך, ומבלי שהבחינה בו, התנגשה ברכבו וגרמה לתאונה.

הנה כי כן גרסאות הצדדים חלוקות המה ועל בית המשפט להכריע מבין שתיהן.

מטעם התובע העידו היום בפניי הגב' קדוש והגב' בן משה מטעם הנתבעים העיד הנתבע 1.

במסגרת עדותם חזרו העדים על עמדתם ונחקרו אודותיה.

לאחר עיון בתמונות נזק הרכבים של שני הצדדים, התרשמותי מעדותם של העדים מטעם כל צד וכן עיון בכתבי בי- הדין על המסמכים שצורפו לרבות הודעות הצדדים לחברות הביטוח אני סבור כי במקרה זה יש להטיל את האחריות לקרות התאונה על שני הצדדים באופן שווה.

למסקנה זו הגעתי בין היתר על יסוד עדותם של הצדדים בפניי היום. אני מקבל את גרסתו של התובע כי התאונה קרתה כאשר רכב הנתבע 1 עמד בצד הדרך במקביל למדרכה הימנית ולא נסע לאיטו כעמדתו אך התנגש בו תוך שהוא מבקש להשתלב בנתיב הנסיעה השמאלי. על כך העידה הגב' קדוש מטעמו של התובע אשר נכחה באירוע באופן קוהרנטי ועדותה לא נסתרה בחקירתה הנגדית.

 בהתאם לעדות זו, עובר לתאונה היא הבחינה ברכב הנתבע 1 עומד לצד הדרך תוך כדי שהמתינה שאחותה- הגב' בן משה תאסוף אותה עם רכב התובע. בהתאם לעדות זו היא גם חזתה את  התרחשותה של התאונה מבעוד מועד בהבחינה ברכב הנתבע 1 יוצא מהמקום שבו עצר ואף ביקשה להזהיר אותו לבל יסע (שם, בעמ' 3 שורה 3 לפרוטוקול הדיון) אלא שהלה ככל הנראה לא הבחין בה והמשיך בנסיעתו אל עבר רכב התובע.

עדות זו באשר לדרך שבה התרחשה התאונה, גם עומדת בקנה אחד עם תמונות נזק רכב התובע המצביעות על נזק של שפשוף גס לאורך דופן ימין של הרכב שתחילתו בחלקו האחורי וסופו בחלקו הקדמי, דבר המלמד על פגיעה מתמשכת שהינה תוצר סטיית חפץ חד שמאלה (במקרה זה- רכבו של הנתבע 1) אשר נצמד לדופן הרכב של התובע תוך כדי נסיעה מתמשכת שלו.

זאת ועוד, עמדת התובע כי ברכב הנתבע 1 ישב אדם נוסף אשר יכל להעיד את גרסתו לא נסתרה גם בעדותו של הנתבע 1 ומשזה ביכר מסיבותיו שלו שלא להביא אדם זה למתן עדות בבית המשפט, עומד עניין זה בשקלול כלל הראיות בתיק לחובתו.

מעברו השני של המתרס, סבורני כי אין על ביהמ"ש להתעלם מהעובדה שהמקום שבו אספה הגב' בן משה את הגב' קדוש, כפי עדותן של השתיים,  אינו מקום ראוי לאיסוף נוסעים. עסקינן בנתיב נסיעה  

ראשי המיועד לכל הפחות גם לנסיעת רכב ציבורי (כעדותן לעניין זה). מדובר ברחוב ראשי וסואן בעיר בת ים כאשר המיקום שבו אספה הגב' בן משה את אחותה היה מרוחק מטרים ספורים מרמזור שעמד בנתיב הנסיעה שבו התרחשה התאונה (ראה לעניין זה עדותה של הגב' בן משה בעמ' 1 שורה 15 לפרוטוקול הדיון אשר הצהירה על בין 15 ל-20 מטרים לצד עדותה של הגב' קדוש (שהמתינה כאמור לאחותה ולכן עדותה לעניין זה נראית לי יותר סבירה) , בעמ' 3 שורה 15 אשר הצהירה על קרבה נמוכה יותר של בין 3 ל-4 מטרים). מכאן שהמיקום שבו אספה הגב' בן משה את אחותה לא נועד להעלאת או הורדת נוספים ומשבחרה לבצע פנייה ימינה אל המקום שבו עמדה אחותה שלא בהתאם לתוואי הדרך המקובל להעלאת והורדת נוספים היא יצרה סיכון תעבורתי אשר פועל לרעתה.

זאת ועוד, מאחר ולפי עמדת התובע התאונה התרחשה תוך כדי סטיית רכבו של הנתבע 1 אל עבר נתיב נסיעתו אזי סביר לצפות מאת נהגת הרכב מטעמו כי תבחין מבעוד מועד בעובדה שהרכב שמלפניה אותו היא מבקשת לאכוף הינו רכב מונע וזאת בשים לב לאורותיו האחוריים לפחות ותיקח נתון מהותי זה בחשבון בשקלול סטייתה ימינה אל עבר המדרכה. בהקשר לסטיה זו אציין כי לצד הסקתי כי רכב הנתבע 1 סטה אל עבר נתיב נסיעת רכב התובע מכח בין היתר תמונות הנזק שהוצגו בפניי אני גם מסיק כי נזקים אלו מעידים שרכב התובע לא דאג לבצע השתלבות נכונה מצידו השמאלי רכב הנתבע 1 היות ומהותם של הנזקים שתחילתם כאמור בדופן אחורי ימני של הרכב, מלמדת על סטייה חדה אל עבר המדרכה הימנית שלא באמצעות יצירת קשת רחבה. דבר זה מתיישב עם עדותן של העדות כי מיקום איסוף הגב' קדוש היה בקרבת הרמזור ועל כן ייתכן והגב' בן משה ביקשה שלא להתקדם יתר על המידה לאיזור זה.

על יסוד האמור, אני מורה כי יש להשית אשם תורם בשיעור 50% על הנהגת מטעם התובע.

בהתאם אני מורה כי הנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 15,249 ש"ח בגין הנזק הישר, תוך שאיני מקבל את רכיב הטרדה ועוגמת הנפש ע"ס 2,000 ש"ח שנתבע, משלא התרשמתי כי יש בסיס לרכיב זה במקרה זה הנדון.

בנוסף, הנתבעת 2 תשלם לתובע את הוצאות העדות שפסקתי בדיון בצירוף שכ"ט עורך דין בשיעור 11.7% מהסך הנפסק וכן את אגרת בית משפט ששולמה עם פתיחת התיק בסך 438 ש"ח.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.